פוביות

כולנו מפחדים ממשהו. חלק לא מסוגלים לעלות על מטוס, חלק יעדיפו לטפס ברגל 15 קומות מאשר להיכנס למעלית ואחרים יכחישו כאבי שיניים נוראיים בשביל שלא יכריחו אותם ללכת לרופא שיניים. במאמר זה אנסה להסביר מתי פחד מותאם הופך לפוביה, למה זה קורה ואיך אפשר לטפל בזה.

חשוב לציין כי מאמר זה עוסק בעיקר בפוביות בקרב ילדים אך האיטאולגיה (הסיבות) להיווצרות ההפרעה ושיטת הטיפול מאוד דומות.

פוביה ספציפית היא אחת מהפרעות הנפש השכיחות בקרב ילדים ומתבגרים וגורמת לקשיים משמעותיים בתפקוד בבית הספר ובתפקוד החברתי1. מכלל הפרעות החרדה בילדות, הפוביות הספציפיות הן השכיחות ביותר 7 עד 9 אחוז2 והופעתן יכולה לנבא הפרעות חרדה בבגרות ודיכאון.

אז מתי פחד רגיל הופך לפוביה ?

כל הילדים (וגם המבוגרים) חווים רמה מסוימת של פחדים המשתנים מבחינת התדירות העוצמה ומשך הזמן שהם מופיעים. רובם אף נעלמים באופן טבעי כתוצאה מהתנסות בחיי היום יום ובעקבות הבשלה של יכולות קוגניטיביות. יכולות אלו מאפשרות לילד להבחין בין מציאות לדמיון ולהתמודד עם הפחד בצורה אדפטיבית יותר. עם זאת במצב של פוביה התגובות לפחדים התפתחותיים ותקינים הופכות למשהו אחר שפוגם בתפקוד ובאיכות החיים של הילד והמבוגר.

לפי ה DSM פחדי ילדות נבדלים מפוביות בשלושה סממנים עיקריים. ראשית, הפוביה ( בניגוד לפחדים התפתחותיים תקינים) עקבית מאוד בנוגע למושא הפחד שלה ולא מדובר בחרדה כללית יותר. שנית, העוררות הפיזית, הסימנים הפיזיים של חרדה (דפיקות לב, אי נוחות במערכת העיכול, הזעה, סחרחורת ולעיתים צורך עז להקיא) לא תואמים את התגובה המצופה לפחד וכולנו נתקלנו באנשים שהתעלפו למראה דם, מחט או מקדחה של רופא שיניים. שלישית ההימנעות מהתמודדות עם הגורם הפובי נמשכת שישה חודשים או יותר.

כיצד מתפתחת פוביה?

כמו המון הפרעות חרדה אחרות הופעתה של פוביה מתרחשת ככל הנראה בתהליך של "התניה קלאסית" בו נוצר צימוד בין גירוי נטרלי אשר אינו אמור לעורר חשש (לדוגמא מעלית) לגירוי לא ניטראלי ולא נעים (לדוגמא תחושה פיזית לא טובה). לאחר ששני הגורמים הוצמדו, הגורם הניטראלי (המעלית) הופכת להיות מעין מנבא לתחושה הלא נעימה ובעצם נוצר מצב שבו בכל פעם שהילד רואה מעלית או נזכר בתחושה הלא נעימה שחש והפחד ממעליות הולך ומתעצם. בהמשך מופיע תהליך של הימנעות מהסיטואציה המפחידה, מה שמשמר את הפחד, מעמיק אותו ואף נוצרת הכללה של הפחד לגורמים ניטראליים אחרים.

חשוב לציין (ובעיקר להורים שביננו) ש"תהליך הלמידה" לא חייב להיות ישיר כלומר צימוד ישיר בין תחושה לא נעימה למעלית אלא מחקרים מראים3 שלעיתים אפשר לפתח פוביה על ידי רכישה עקיפה. במצב זה מספיק תהליך של צפייה בתגובה של ילדים אחרים או של הורים המפחדים באובייקט כלשהו, והצפייה לבדה יכולה לעורר חרדה וליצור צימוד עקיף. דרך נוספת היא למידה הנוצרת דרך שמיעה או קריאה על מצבים מסוכנים או אף על ידי צפייה בסרטון לא מותאם לגיל הילד באינטרנט (תופעה שכיחה מאוד בימים אלו).

איך מטפלים בזה ?

למרות העובדה שפוביה עשויה להופיע אל מול גורם ספציפי מאוד הנוכחות של התופעה עלולה לפגום באופן ניכר באיכות החיים של הילד או המבוגר ולכן חשוב "לתפוס" את הבעיה בזמן בעיקר כשהיא עלולה לפגוע בתפקודו הלימודי או החברתי של הילד.

הטיפול בפוביה מבוסס ברובו על טיפול קוגניטיבי התנהגותי ובעיקר על החלק ההתנהגותי בו עורכים חשיפות הדרגתיות לגורם המאיים תוך שינוי דפוסי חשיבה.

בעוד שזה נשמע פשוט, תהליך הדרגתי של חשיפה חייב להתבצע בצורה מבוקרת ומדויקת תוך כדי מתן חיזוקים ומקום בטוח למטופל על מנת לאפשר לו להתמודד עם הפחד ולא ליצור פחד גדול יותר בתהליך אגרסיבי מידי או לא תואם לצרכי המטופל.

לסיכום, כאשר הפוביות מופיעות בעוצמה רבה, הדבר גורם למצוקה ניכרת שמפריעה לתפקוד הנדרש באותו גיל כדאי לשקול פנייה לייעוץ ולבחון אפשרות לקבל עזרה.

1Essau 2000

2Silverman & Moreno, 2005

3Rachman 1977