הפרעות חרדה בקרב ילדים

בשנים האחרונות נראה שבתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה של ילדים עוסקים בעיקר בהפרעות במצב רוח כדוגמת דיכאון או הפרעות ויסות כגון הפרעת קשב וריכוז. עם זאת, לאט לאט נראה שהפרעה אחרת עושה את דרכה למקום הראשון והלא מאוד מכובד, והיא החרדה.

כיום, השכיחות של הפרעות חרדה מתחת לגיל 18, נעה בין 6% ל- 13%, מה שהופך אותה כאמור לשכיחה יותר מחלק ניכר של ההפרעות הפסיכיאטריות של הילדות. סוגים ספציפיים של חרדה כגון חרדת בחינות (שעשויה להופיע כבר מגיל 7), מופיעה בשכיחות של בין 10% ל- 40% בקרב מתבגרים וסטודנטים (Gregor, 2005). בעצם, נתון זה אומר שבמקרים מסוימים כמעט כל ילד שני מגיל 7 עשוי לסבול מחרדת בחינות.

עם זאת, למרות שכיום ישנם טיפולים יעילים למדי בחרדה, פחות משליש מהסובלים פונים לטיפול.

מדוע? הדבר מושפע בעיקר מחוסר מודעות לסימפטומים של ההפרעה וייחוסם להפרעות אחרות. בניגוד לילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז שיקבל עונשים בבית ספר ובבית, יאבד חפצים ויחיה בבלגן תמידי, ילד שסובל מחרדה עשוי להראות סימנים אחרים לחלוטין שלעיתים קשה מאוד לשייך אותם לתחושות החרדה.

והנה חלק מהסיבות:

ראשית, ילדים שפעמים רבות מתקשים להסביר במילים, מפתחים סימפטומים גופניים שלעיתים קרובות קשה לראות את הקשר בינם לבין חרדה. מחקר שנערך בשנת 2000 בקרב ילדים צעירים הסובלים מחרדה הראה שכיחות גבוהה יותר של תלונות גופניות, במיוחד כאבי בטן. ממצא מעניין נוסף היה שגם מתבגרים ומבוגרים הסובלים מחרדה שיש להם (באופן תיאורטי לפחות) יכולות מילוליות טובות יותר הראו דפוס דומה אם כי אלו דיווחו יותר על כאבי ראש ולא על כאבי בטן (Masi, Favilla, Millepiedi, & Mucci, 2000).

שנית, חרדה בקרב ילדים עשויה להופיע כקשיים מחשבתיים כגון קשיי ריכוז, מוסחות ובעיות בזיכרון. מניסיוני, במצבים כאלו, הורים רבים, שלא באשמתם, מניחים כי מדובר בהפרעת קשב וריכוז ושולחים את הילד לאבחון. במקרים רבים הילד אכן מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז והטיפול התרופתי המוצע לו, באופן פרדוקסאלי עשוי להגביר את תחושת החרדה שקיימת אצלו כבר קודם.

סימפטום נוסף של חרדה אצל ילדים הוא התנהגותי. ילדים רבים הסובלים מחרדה נצמדים להורים, מסרבים ללכת לבית ספר, נמנעים מללכת לחוגים או לבלות ולישון אצל חברים ומדובר בבעיה כי הורים רבים, שלא באשמתם, לא מייחסים את ההימנעות והחשש לבעיית חרדה אלא לפחד טבעי של ילדים. עיקר הבעיה היא שילדים מפחדים מדברים שמבוגרים לא מפחדים מהם ובדרך כלל נהוג לייחס חרדה למבוגרים ופחד לילדים ולכן קשה לראות את החרדה אצל הילד.

במקרים רבים חרדה היא אף תופעה שכיחה שמופיעה כחלק טבעי מההתפתחות ומתהליכי הגדילה של הילד ועשויה להיות תופעה צפויה ומותאמת לשלב ההתפתחותי. עם זאת, במקרים מסוימים פחדים וחרדות נורמאליים הופכים לקיצוניים. כאשר זה קורה החרדה הופכת לבעייתית בכך שהיא מעסיקה את הילד ללא הפסקה, הוא אינו מסוגל לחשוב על דברים אחרים מגביל את פעילותיו בעקבות הפחד.

גורם רביעי וחשוב לא פחות הוא ההורים. תפקידם של ההורים חשוב מאוד בהתפתחות החרדה, טיפולה והפחתתה. חרדה אצל ילידם קשורה מאוד למיקום ההורים והיכולת שלהם להכיל אותה. יכולת ההורים להכיל את החרדה של הילד, לנרמל אותה ו"להחזיר" לו אותה ברמה שהוא יכול לעבד אותה היא קריטית בנוסף יכולת ההורים להסביר לילד את המציאות ולהוות גומרי תמיכה חשובה מאוד. תפקיד זה קשה ומורכב ולא תמיד אינטואיטיבי וטבעי לכל ההורים – וזה בסדר ונורמאלי. עם זאת, משום שתפקיד חשוב כל כך בעיני הורים צריכים להיות חלק אינטגראלי מהטיפול ולהגיע באופן סדיר להדרכת ההורים.

לסיכום, כאשר תגובות החרדה מופיעות בעוצמה רבה, הדבר גורם למצוקה ניכרת ומפריע באופן שוטף לתפקוד שנדרש באותו גיל. במצבים אלה כדאי לשקול פנייה לייעוץ ולבחון אפשרות לקבל עזרה.